הגדרה של שכירות

ניתן לסווג חכירות לסוגים שונים בהתבסס על גורמים כמו מיקום הצדדים המעורבים, אופי הנכס ומבנה ההסכם. חכירות מקומיות מערבות צדדים המתגוררים באותה מדינה, בעוד שחכירות בינלאומיות מערבות צדדים ממדינות שונות, החושפות אותם לסיכונים נוספים כגון סיכון מדינה וסיכון מטבע. התנאים וההתניות של הסכם שכירות מתארים בדרך כלל את הזכויות והחובות של שני הצדדים, לרבות משך השכירות, תנאי תשלום השכירות וחובות התחזוקה. חוזי שכירות ממלאים תפקיד משמעותי בכלכלה העולמית, ומספקים לעסקים גישה לנכסים ומשאבים חיוניים תוך שהם מציעים למשכירים מקור הכנסה יציב (Business Jargons, nd).

סוגי חכירה: מקומיים ובינלאומיים

ניתן לסווג באופן נרחב את חוזי השכירות לשני סוגים: מקומי ובינלאומי. חוזה שכירות ביתי הוא הסכם שבו כל הצדדים המעורבים, לרבות המשכיר, השוכר וספק הציוד, נמצאים או שייכים לאותה מדינה. סוג זה של חכירה נשלט בעיקר על ידי החוקים והתקנות של אותה מדינה ספציפית, והעסקאות מתבצעות במטבע המקומי.

מצד שני, חוזה שכירות בינלאומי מערב צדדים המתגוררים או תושביהם במדינות שונות. ניתן לחלק את סוג חכירה זה לשתי קטגוריות משנה: חכירה בייבוא ​​וחכירה חוצת גבולות. בהשכרת יבוא, המשכיר והשוכר שייכים לאותה מדינה, בעוד שספק הציוד נמצא במדינה אחרת. בהשכרה חוצת גבולות, גם המשכיר וגם השוכר נמצאים במדינות שונות, ללא קשר למיקומו של ספק הציוד. חכירות בינלאומיות חשופות לסיכונים נוספים, כגון סיכון מדינה, הנוגע למסגרת המס והרגולציה של המדינות המעורבות, וסיכון מטבע, הנובע מתנודות בשערי החליפין הנובעים מתשלומים הנקובים במטבעות שונים (Business Jargons, nd ).

שכירות מקומית: מאפיינים ודוגמאות

חכירה ביתית מאופיינת במעורבות של גורמים, כגון המשכיר, השוכר וספק הציוד, אשר כולם מגוריהם או שייכים לאותה מדינה. סוג זה של הסכם שכירות נשלט בעיקר על ידי החוקים והתקנות המקומיים של המדינה בה מתגוררים הצדדים. החכירה המקומית משמשת בדרך כלל למטרות שונות, כולל נדל"ן, רכבים והשכרת ציוד. לדוגמה, בעל עסק יכול להתקשר בהסכם חכירה ביתי עם בעל נכס כדי לשכור שטחי משרדים, או אדם פרטי יכול לשכור רכב מסוכנות מקומית. בשני המקרים, המשכיר, השוכר וספק הציוד נמצאים כולם באותה מדינה, והסכם השכירות כפוף למסגרת החוקית והרגולטורית המקומית. סוג שכירות זה נושא בדרך כלל סיכונים נמוכים יותר בהשוואה לחכירות בינלאומיות, שכן הוא אינו חשוף לסיכון מדינה או סיכון מטבע, הקשורים בעסקאות חוצות גבולות (Business Jargons, nd).

חכירה בינלאומית: מאפיינים ודוגמאות

חוזה חכירה בינלאומי הוא סוג של הסכם חכירה שבו צד אחד או יותר המעורבים מתגוררים או שוכנים במדינות שונות. ניתן לסווג סוג זה של חכירה לשתי קטגוריות: חכירה יבוא וחכירה חוצת גבולות. בהשכרת יבוא, גם המשכיר וגם השוכר שייכים לאותה מדינה, בעוד שספק הציוד נמצא במדינה אחרת. לעומת זאת, בחכירה חוצה גבולות, המשכיר והשוכר מתגוררים במדינות שונות, ללא קשר למיקומו של ספק הציוד (Business Jargons).

אחד המאפיינים המרכזיים של חכירה בינלאומית הוא חשיפתם לסיכוני מדינה ולסיכון מטבע. סיכון מדינה מתייחס להשפעה הפוטנציאלית של מסגרת המס והרגולציה במדינות המעורבות, אשר עשויה להשפיע על התנאים וההתניות של הסכם השכירות. סיכון המטבע נובע מתנודות בשערי החליפין, שכן תשלומי החכירה נקובים לרוב במטבעות שונים (Business Jargons).

דוגמאות לחכירות בינלאומיות ניתן למצוא בתעשיות שונות, כמו תעופה, שבהן חברות תעופה שוכרות לרוב מטוסים ממשכירים שבסיסם במדינות אחרות. דוגמה נוספת היא השכרה של מכונות וציוד כבדים לפרויקטי בנייה או כרייה, כאשר המשכיר, השוכר וספק הציוד עשויים להיות מבוססים במדינות שונות.

יבוא חכירה וחכירה חוצת גבולות: הבדלים ודוגמאות

יבוא חכירה וחכירה חוצה גבולות הם שני סוגים של הסכמי חכירה בינלאומיים הנבדלים זה מזה על בסיס מקום מגוריהם של הצדדים המעורבים. בהשכרת יבוא, גם המשכיר וגם השוכר שייכים לאותה מדינה, בעוד שספק הציוד נמצא במדינה אחרת. לדוגמה, חברה (חוכר) שבסיסה בארה"ב שוכרת מכונות ממשכיר בארה"ב, אך הציוד מסופק על ידי יצרן בגרמניה. הדבר חושף את השוכר והמשכיר לסיכונים הקשורים לסחר בינלאומי, כגון תקנות יבוא ותעריפים.

מצד שני, חכירה חוצה גבולות כוללת את המשכיר והשוכר המתגוררים במדינות שונות, ללא קשר למיקומו של ספק הציוד. לדוגמה, חברה (חוכר) שבסיסה בבריטניה שוכרת ציוד ממשכיר בארה"ב, עם ספק הציוד בבריטניה, ארה"ב או מדינה אחרת. הסדר זה חושף את הצדדים לסיכונים נוספים, כגון תנודות מטבע ומסגרות מס ורגולציה משתנות בין המדינות המעורבות (Mukherjee, 2016).

צדדים מרכזיים המעורבים בהסכמי שכירות: משכיר, שוכר וספק ציוד

בהסכמי שכירות, שלושה צדדים מרכזיים ממלאים תפקידים מכריעים: המשכיר, השוכר וספק הציוד. המשכיר הוא הבעלים של הנכס או הנכס המושכר, המעניק לחוכר זכות שימוש בנכס לתקופה קצובה בתמורה לתשלומי שכירות תקופתיים. השוכר, לעומת זאת, הוא הצד הרוכש את זכות השימוש בנכס על פי הסכם החכירה. הם אחראים לביצוע תשלומי שכירות למשכיר ולעמידה בתנאים שנקבעו בהסכם. לבסוף, ספק הציוד הוא הישות המספקת את הנכס או הציוד להשכרה. במקרים מסוימים, ספק הציוד עשוי להיות גם המשכיר, בעוד שבמקרים אחרים, הם עשויים להיות צד נפרד המעורב בעסקה. הבנת התפקידים והאחריות של כל צד חיונית להסכמי חכירה מוצלחים, שכן היא מבטיחה שכל הצדדים מודעים להתחייבויותיהם ויכולים לעבוד יחד ביעילות כדי להשיג את המטרות המתאימות (Business Jargons, nd).

תנאים והגבלות של הסכם שכירות

תנאים והגבלות טיפוסיים בהסכם שכירות כוללים היבטים שונים כדי להבטיח הבנה ברורה בין המשכיר, השוכר וספק הציוד. תנאים אלה כוללים את תקופת השכירות, המפרטת את משך השכירות, ואת לוח תשלומי השכירות, המפרטים את תדירות וסכום התשלומים. בנוסף, ההסכם מתייחס לאחריות תחזוקה ותיקונים, ומפרט איזה צד אחראי לתחזוקת הנכס המושכר. כמו כן, מתוארות דרישות הביטוח, הקובעות את סוג והיקף הכיסוי הדרושים להגנה על הנכס. יתר על כן, הסכמי חכירה כוללים לרוב הוראות לסיום מוקדם, המפרטות את התנאים שבהם ניתן לסיים את חוזה השכירות לפני מועד הסיום המתוכנן, ואת הקנסות או העמלות הנלווים. לבסוף, ההסכם עשוי להכיל סעיפים הקשורים למחדל, המפרטים את האירועים המהווים הפרה של החוזה ואת הסעדים העומדים לרשות הצד הנפגע (Ross & Moles, 2016).

סיכוני מדינה וסיכוני מטבע בחכירות בינלאומיות

סיכון מדינה וסיכון מטבע הם שני גורמים משמעותיים המשפיעים על הסכמי חכירה בינלאומיים. סיכון מדינה מתייחס לאי היציבות הכלכלית, הפוליטית והחברתית הפוטנציאלית במדינה, אשר עשויה להשפיע על התנאים וההתניות של הסכם השכירות. סיכון זה כולל שינויים במסגרת המס והרגולציה, אשר יכולים להשפיע על הרווחיות והיתכנות של הסדר הליסינג. לדוגמה, שינויים פתאומיים בחוקי המס או בתקנות המס עשויים להוביל להגדלת עלויות או להפחתת הטבות עבור המשכיר או השוכר, ובכך להשפיע על הכדאיות הכוללת של הסכם השכירות.

סיכון מטבע, לעומת זאת, נובע מתנודות בשערי החליפין בין המטבעות המעורבים בהסכם השכירות. מכיוון שהסכמי חכירה בינלאומיים כוללים לעתים קרובות תשלומים הנקובים במטבעות שונים, כל שינוי בשער החליפין יכול להשפיע על ערך תשלומי החכירה, ולהוביל להפסדים פוטנציאליים עבור כל אחד מהצדדים. לדוגמה, אם המטבע המקומי של החוכר פוחת מול המטבע של המחכיר, השוכר עלול לעמוד בפני עלויות מוגברות בביצוע תשלומי החכירה. כדי להפחית סיכונים אלו, צדדים המעורבים בהסכמי חכירה בינלאומיים עשויים להשתמש באסטרטגיות שונות, כגון שימוש במכשירי גידור מטבעות או שילוב סעיפים המתייחסים לשינויים פוטנציאליים בסביבת המס והרגולציה (Harvard Business Review, 2017).

מסגרת מס ורגולציה בהסכמי שכירות

מסגרות מס ורגולציה ממלאות תפקיד מכריע בעיצוב הסכמי חכירה, שכן הן קובעות את ההתחייבויות המשפטיות והפיננסיות של הצדדים המעורבים. מסגרות אלה משתנות בין מדינות ותחומי שיפוט, מה שיכול להשפיע באופן משמעותי על המבנה והתנאים של חוזי שכירות מקומיים ובינלאומיים כאחד. לדוגמה, חוקי המס עשויים להשפיע על ניכוי תשלומי החכירה, על הטיפול בפחת והטלת מסים מוסף (מע"מ) או מסים עקיפים אחרים על נכסים חכורים (PWC, 2019). דרישות רגולטוריות, לעומת זאת, עשויות להכתיב את תקני החשבונאות והדיווח לחכירות, כמו גם את הליכי הרישוי והרישום של ציוד מושכר (Deloitte, 2018).

בהקשר של חכירות בינלאומיות, מסגרות מס ורגולציה מציגות מורכבויות נוספות, כגון הצורך לנווט במספר תחומי שיפוט ולציית למערכות משפטיות מגוונות. הדבר עלול לחשוף את הצדדים לסיכון מדינה, המתייחס לשינויים הפוטנציאליים בסביבת המס והרגולציה של המדינות המעורבות, ולסיכון מטבע, הנובע מתנודות בשערי החליפין כאשר תשלומי החכירה נקובים במטבעות שונים (Business Jargons, nd ). כתוצאה מכך, הבנה וניהול של ההשלכות של מסגרות מס ורגולציה חיוניים למשא ומתן מוצלח ולביצוע הסכמי שכירות.

חכירה מימונית וחכירה תפעולית: הבדלים ודוגמאות

חכירה מימונית וחכירה תפעולית הם שני סוגים נפרדים של הסדרי ליסינג הנותנים מענה לצרכים שונים של שוכרים. חכירה מימונית, המכונה גם חכירה הונית, היא הסכם חכירה לטווח ארוך שבו השוכר נוטל על עצמו את מרבית הסיכונים וההטבות שבבעלות. בהסדר זה, החוכר בדרך כלל אחראי על תחזוקה, ביטוח ומיסים, ותקופת החכירה מכסה בדרך כלל חלק ניכר מהחיים השימושיים של הנכס. בתום תקופת השכירות עשויה להיות לחוכר אפשרות לרכוש את הנכס במחיר מופחת. דוגמה לחכירה מימונית היא חברה השוכרת מכונות כבדות לתקופה ממושכת, מתוך כוונה לרכוש בסופו של דבר את הציוד.

מצד שני, חכירה תפעולית היא הסכם חכירה לטווח קצר שבו המשכיר שומר על הסיכונים והתשואות שבבעלות. השוכר משלם רק עבור השימוש בנכס ואינו אחראי לתחזוקה, ביטוח או מיסים. תקופת החכירה קצרה בדרך כלל מהחיים השימושיים של הנכס, ואין אפשרות לרכוש את הנכס בתום החכירה. דוגמה לחכירה תפעולית היא עסק שמשכיר שטחי משרדים או רכבים לתקופה מוגבלת ללא כל כוונה לרכוש את הנכסים. לסיכום, חכירות מימוניות מתאימות יותר להתחייבויות ארוכות טווח ולרכישת נכסים בסופו של דבר, בעוד שחכירות תפעוליות נותנות מענה לצרכים קצרי טווח ושימוש זמני בנכסים (Ross, SA, Westerfield, RW, & Jordan, BD (2015). יסודות של מימון תאגידי. McGraw-Hill Education.).

חכירה למשקיע יחיד וחכירה ממונפת: הבדלים ודוגמאות

חכירה למשקיע יחיד וחכירה ממונפת הם שני סוגים נפרדים של מבני חכירה הנבדלים זה מזה מבחינת מספר הצדדים המעורבים והסדרי המימון. בהשכרת משקיע יחיד, ישנם שלושה צדדים עיקריים: המשכיר, השוכר וספק הציוד. המשכיר, בדרך כלל חברת ליסינג ציוד או מוסד פיננסי, מספק את המימון לרכישת הנכס ושומר על הבעלות לאורך כל תקופת החכירה. השוכר משלם תשלומי שכירות תקופתיים למשכיר ויש לו זכות שימוש בנכס במהלך תקופת החכירה. דוגמה לחכירה של משקיע יחיד יכולה להיות חברה השוכרת מכונות מבנק לפעילות הייצור שלה.

מצד שני, חכירה ממונפת כוללת גורם נוסף, המלווה, המספק מימון חוב למשכיר. בהסדר זה, המשכיר תורם חלק מעלות הנכס כהון עצמי, בעוד שהמלווה מספק את יתרת הכספים כחוב. המשכיר שומר על הבעלות על הנכס ומקבל הטבות מס, בעוד שלמלווה יש זכות ביטחון בנכס. השוכר משלם תשלומי שכירות למשכיר, אשר בתורו משתמש בתשלומים אלה כדי לשרת את החוב ולכסות תשואות הון. דוגמה לחכירה ממונפת יכולה להיות חברת תעופה המשכירה מטוס, כאשר המשכיר והמלווה מממנים במשותף את הרכישה, וחברת התעופה משלמת תשלומי שכירות למשכיר.

חברות ליסינג ציוד: תפקידים ושירותים

לחברות ליסינג ציוד תפקיד מכריע בהקלת הסכמי שכירות בין משכירים וחוכרים. הם מספקים מגוון שירותים הנותנים מענה לצרכים המגוונים של עסקים המבקשים לרכוש נכסים באמצעות ליסינג. אחד מתפקידיהם העיקריים הוא לשמש כמתווכים, לחבר עסקים הזקוקים לציוד עם משכירים פוטנציאליים שבבעלותם הנכסים הרצויים. הם גם מסייעים בבניית הסכמי שכירות, ומבטיחים שהתנאים וההגבלות מותאמים לדרישות הספציפיות של שני הצדדים המעורבים (Ross & Sheldon, 2016).

יתרה מכך, חברות ליסינג ציוד מציעות מומחיות פיננסית, ועוזרות לעסקים להעריך את כדאיות הליסינג כחלופה לרכישת נכסים באופן מוחלט. זה כולל ביצוע ניתוחי עלות-תועלת, הערכת השלכות מס וניווט במסגרות הרגולטוריות המורכבות הקשורות להסכמי חכירה (Kroszner & Rajan, 1994). בנוסף, הם עשויים לספק שירותי ניהול סיכונים, במיוחד בהקשר של חכירות בינלאומיות, שבהן יש לשקול היטב את סיכוני המטבע והמדינה (Giddy, 1986). לסיכום, חברות ליסינג ציוד ממלאות תפקיד רב פנים בתהליך הליסינג, ומציעות שירותים יקרי ערך המאפשרים לעסקים לקבל החלטות מושכלות ולהבטיח את הנכסים הדרושים להם כדי לצמוח ולהצליח.